<h1>הבתים — שערי עירובין שער שביעי</h1>
<h2>דף לה.</h2>
כל המניח עירובו במקום, יש לו במקום עירובו ארבע אמות. לפיכך המניח עירובי תחומין שלו בסוף התחום, ונתגלגל העירוב חוץ לתחום בתוך שתי אמות, ה"ז עירוב וכאילו לא יצא ממקומו. ואם יצא חוץ לשתי אמות אינו עירוב שהרי נעשה חוץ לתחום והמניח עירובו חוץ לתחום אינו עירוב מפני שאינו יכול להגיע עד עירובו. לשון רבינו משה. והראב"ד פסק שאם נתגלגל לתוך ד"א ה"ז עירוב. נתגלגל העירוב ויצא שתי אמות חוץ לתחום או אבד או נשרף או שהיה תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב, משחשיכה ה"ז עירוב, שקניית עירוב בין השמשות. ואם ספק ה"ז עירוב שספק העירוב כשר. לפיכך אם נאכל העירוב בין השמשות ה"ז עירוב. לר"ם.
<h2>דף לט.</h2>
כשם שמברכין על עירובי חצירות ושיתופי מבואות כך מברכין על עירובי תחומין. ואומרים, בזה העירוב יהיה מותר לנו להלך ממקום זה אלפים אמה לכל רוח. ואם היה אחד מערב ע"י רבים אומר, בזה העירוב יהיה מותר לפלוני ופלוני ולבני מקום פלוני או לבני עיר זו להלך ממקום זה אלפים אמה לכל רוח. לשון רבינו משה. והראב"ד כתב שאין מברכין על עירובי תחומין, שאינו דומה לעירובי חצירות ושיתופי מבואות, כי עירובי חצירות ושיתופי מבואות יש בהם היכר לשבת שלא להוציא לר"ה. אבל עירובי תחומין הוא להקל ולא להחמיר, אע"פ שאין מערבין אלא לדברי מצוה, אין המצוה נוגעת לעירוב, ואיך יאמר וצונו על מצות עירוב. והרב ר' יהונתן הכהן כתב, מ"מ צונו שלא נלך לרצוננו, אלא נתן לנו שיעור, כי לא נוכל ללכת [אלא] ארבעת אלפים בשבת ממקום שביתתנו. והענין כך הוא, שהואיל וצונו בתורה שלא נסור מכל הדברים אשר יגידו ב"ד שבכל דור ודור, ומן התורה מותר לילך יותר מאלפים אמה עד שלש פרסאות, וחכמים אסור לילך יותר מאלפים אמה בלא עירוב, והגידו לנו זה העירוב היאך הוא ובאיזה דרך נקנה שביתה ושיעור העירוב ומקום הנחתו, הרי זו מצוה מדברי סופרים התלויה במצות לא תסור. ומפני זה מברך עליה כדרך שמברך על שאר המצוות שהן מדברי סופרים.
<h2>דף סא.</h2>
מי שיצא וכו' לפיכך אם הניח עירובו ברחוק אלפים אמה מביתו שבמדינה הפסיד את כל המדינה כולה, ונמצא מהלך מביתו עד עירובו אלפים אמה, ומעירובו אלפים עד ביתו, ואינו מהלך מביתו במדינה לרוח מערב אפילו אמה אחת. לר"ם. וכתב הראב"ד שאם כלתה מדתו בין העיר והבית שחוצה לה בשבעים אמה ושירים, הרי הוא כמי שכלתה מדתו בסוף העיר, וחושבין לו כל העיר כארבע אמות, כמו שכתבנו טעמו ברחבה. ונראין דבריו.
